"שלום עושים עם אויבים"

מאורעות ה-7.10 הביאו להגדרה מחדש של הרבה מושגים ותיקים בחברה הישראלית. בעיקר התעוררנו כחברה מתרדמת ה"שלום" שסיממה אותנו בעשורים האחרונים. "שלום עושים עם אויבים" היתה אחת הסיסמאות בהן השתמשנו כדי להבטיח לעצמנו הבטחות כוזבות ולצייר לעצמנו מציאות ורודה שכפי שהסתבר היתה רחוקה מאוד מהמציאות האמיתית. "שלום" יוכל להיות פה רק כשהמבצעים של הטבח, הם ומשפחותיהם ומסגדיהם וכל החברה שלהם על תרבות הרצח הטמאה שלה תיעקר ותיעלם מן הארץ. העולם הנאור צריך להתגייס כולו כדי לבער את הרשע הזה מתוכן כמו שהתגייס להביס את הצורר הנאצי לפני 80 שנה. אז כמו היום נמצא העם היהודי בחזית המערכה הזאת, רק שהיום תודה לאל הוא מצויד בצבא גדול וחזק, שנתפס ישן פעם אחת בחמישים שנה, ולא יכול להרשות לעצמו פעם שניה. כל חייל הלובש מדי צה"ל כיום, ימני או שמאלני, יהודי או ערבי או דרוזי יודע: הרשע הזה יושמד. צה"ל ימגר אותו. ורק אז נוכל להתחיל לדבר על שלום. התעוררנו.